דיני עבודה וביטוח לאומי

תביעה להכיר בתאונה כתאונת עבודה

"תאונת עבודה" מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד

עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

 

על מנת שתאונה תיכנס תחת ההגדרה של "תאונת עבודה" נדרש מבוטח להוכיח בד"כ שני יסודות:

א. כי התאונה התרחשה בזמן עבודתו (יסוד הזמן).

ב. כי התאונה התרחשה עקב עבודתו (יסוד הקשר הסיבתי). 

 

היסוד המרכזי מבין השניים הנ"ל הוא יסוד הקשר הסיבתי, וזאת כפי שנקבע בבג"צ 1262/94 זילברשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה. 

סעיף 83 רישא לחוק הביטוח הלאומי קובע חזקת סיבתיות, לפיה "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך". כלומר, אם תאונה התרחשה בזמן העבודה, קמה חזרת עובדתית כי התרחשה גם "עקב" העבודה, אלא אם כן המוסד לביטוח לאומי מוכיח אחרת. 

לאחרונה, חזר והבהיר בית הדין הארצי לעבודה, כי מבוטח זכאי ליהנות מהחזקה העובדתית שקובע סעיף 83 רישא לחוק, גם במצבי עמימות שבהם קיים ספק לגבי הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין העבודה. 

בנוגע למידה שבה צריך המוסד לביטוח לאומי לשכנע שמדובר בתאונה שלא נגרמה בגלל העבודה, נקבע בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, כי המבחן הוא מידת הזיקה שבין האירוע לעבודה, כך שאם לדוגמא אירוע תקיפה התרחש על "רקע אישי", מבלי שהיה לתקיפה קשר לעבודתו של הנפגע או בלא תרומה של העבודה לתקיפה, התקיפה לא תוכר על ידי בית הדין כתאונת עבודה (עב"ל (ארצי) 35207-06-10 המוסד לביטוח לאומי נ' אניס עבד אלחלים).