קישורים לאתרים ותכנים רלבנטיים

חוק החוזים (חלק כללי)
חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)
חוק חוזה קבלנות
חוק ההתיישנות
חוק המכר 

דיני חוזים

עו"ד כפיר יפת מנוסה ובקי בדיני חוזים, וטיפל במהלך 15 שנות עיסוקו כעורך דין היה מעורב בתיקים רבים ומגוונים שעסקו הן במשא ומתן לכריתת הסכמים, והן בהפרות חוזים. כפיר מייצג לקוחות בתביעות לאכיפת חוזים ולתשלום פיצויים בגין הפרות של חוזים, וכן מייצג נתבעים בניהול הגנתם מפני תביעות שכאלה. 

דיני חוזים הם למעשה מערכת שלמה של חוקים, תקנות, צווים ונורמות התנהגות מקובלות, כאשר לדעת ולאבחן ביחס לכל מקרה ומקרה מהם הכללים והנורמות הרלוונטיים אליו, ובהתאם לכך לבחון את מכלול הזכויות והחובות הנובעות מאותן הוראות הדין רלוונטיות.

עם זאת, קיימים עקרונות כלליים שחלים על כל מערכת יחסים חוזית בין צדדים, דוגמת עיקרון תום הלב, עיקרון חופש החוזים ועיקרון תקנת הציבור. עקרונות אלו יכולים לעמוד, במידה מסוימת, בסתירה האחד לשני, ובהתאם לגישות משפטיות שונות, יכול עיקרון אחד לגבור ולדחוק עקרון אחר.  בפסיקה הקיימת ניכרת מגמה לכרסם בעיקרון "חופש החוזים" באמצעות דוקטרינות משפטיות מגוונות, ובמיוחד באמצעות מושגי שסתום, שהמרכזי בהם הוא "תום לב". 

הפיחות שחל במעמד העקרון של חופש החוזים נובע מתמורות עמוקות שהתחוללו בתפיסות חברתיות וכלכליות, משהתברר כי הסגידה המוגזמת לחופש החוזים הולידה גם תופעות חברתיות לא ראויות ולא צודקות. מי שתרמה לכך הייתה התעצמות כוחם הכלכלי של תאגידים  אשר ניצלו לרעה את עיקרון חופש החוזים על מנת להשיג יתרונות לא הוגנים ביחס לגורמים אחרים במשק שהיו עמם בקשרים עסקיים ומסחריים. התפתחויות אלו ואחרות הביאו בסופו של דבר להתערבות חזקה מצד המחוקק ומצד בתי המשפט בעקרון חופדש החוזים, ויש שראו זאת כהתפתחות החשובה ביותר בדיני החוזים המודרניים. 

אנחנו סבורים, אכן, כי יש לשמור על עיקרון חופש החוזים כעיקרון מוביל בדיני החוזים, וכי יש לסטות ממנו רק במקרים חריגים בהם מנסה צד לחוזה לנצל עיקרון זה לרעה בחוסר תום לב, תוך הטעיית הצד השני או ניצול מצוקתו וחולשתו באופן ציני ופוגעני.   

על מנת שבית המשפט יכיר בקיומו של חוזה נדרשים להתקיים מספר יסודות מינימליים, של הצעה, קיבול, גמירות דעת, מסוימות וכוונה ליצור יחסים משפטיים. במאמר זה נציג כמה מקרים שנדונו בבית משפט ונקבע, כי הם אינם מקיימים את אחד היסודות הללו, ומשכך אין בנמצא חוזה שניתן לאוכפו. 

10/6/2018

אחד הצדדים הכשיל בצורה בלתי הוגנת את סיום המשא ומתן, וזאת לאחר שכבר הושגה הסכמה ברורה בין הצדדים על כל התנאים המהותיים בעסקה - האם בית המשפט עשוי לקבוע שנכרת חוזה תקף בין הצדדים למרות שהחוזה לא נחתם בפועל, ולפסוק פיצויי קיום לטובת הצד הנפגע? 

15/2/2019

 

על מנת שבית המשפט יכיר בקיומו של חוזה נדרשים להתקיים מספר יסודות מינימליים, של הצעה, קיבול, גמירות דעת, מסוימות וכוונה ליצור יחסים משפטיים. במאמר זה נציג כמה מקרים שנדונו בבית משפט ונקבע, כי הם אינם מקיימים את אחד היסודות הללו, ומשכך אין בנמצא חוזה שניתן לאוכפו. 

ככל שלא ניתן להצביע על מועד בו נכרת חוזה בדרך של הצעה וקיבול- אין חוזה שניתן להורות על אכיפתו

החברה קדישא של תל אביב הייתה בעלת חלקת מקרקעין בסמוך לבית העלמין קריית שאול. החברה קדישא פרסמה בעיתון הזמנה להציע הצעות לרכישת החלקה. הצעתו של מר דוד לוי לרכישת החלקה התקבלה, אך זאת בתנאי שמר לוי יישא בתשלום המיסים ותשלומי החובה החלים על העסקה, למעט מס שבח. לוי אישר את הסכמתו לתנאי זה וביקש כי השיק הבנקאי שצורף לבקשה יופקד על-ידי החברה קדישא. בעקבות הודעת החברה קדישא למר לוי כי הוחלט להשהות את הליכי מכירת החלקה, הגיש לוי לבימ"ש המחוזי תובענה למתן סעד הצהרתי לפיו נכרת הסכם מחייב בינו לבין החברה קדישא. בימ"ש המחוזי קיבל את התובענה, ומר לוי הגיש ערעור לביהמ"ש העליון. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע, כי לא נכרת חוזה מחייב בין הצדדים.

 

להלן הטעמים העיקריים שהובילו את בית המשפט העליון שלא להכיר בהתנהלות הצדדים ככריתת חוזה מחייב:

  1. לא נחתם כל הסכם כתוב למכירת החלקה. אמנם אף בהעדר הסכם כתוב ייתכנו מקרים בהם יוכר קיומו של חוזה בין הצדדים. אך לצורך כך, יש לבחון האם בבחינת מכלול התנהלות הצדדים ניתן להצביע על מועד בו נכרת חוזה בדרך של הצעה וקיבול, וכן יש לבחון אם באותו מועד של כריתת החוזה התקיימו דרישות גמירת הדעת והמסוימות.

  2. בית המשפט הגיע למסקנה שבחינת נסיבות העניין אינה מאפשרת לעמוד על מועד מובחן בזמן בו התקיימו, בו זמנית, כלל הדרישות הנ"ל. שכן, בהודעת הזכייה לא קיבלה החברה קדישא את הצעתו של מר דוד לוי כלשונה אלא הוסיפה תנאי מסוים. כמו כן, במועד הודעת הזכייה לא גמרו שני הצדדים דעתם להתקשר בחוזה: היה צורך בהסכמה על פרטי העסקה ואישורם על-ידי הנהלת החברה קדישא; הצדדים הביעו דעתם כי בכוונתם להתקשר בהמשך בחוזה והם אף טרם הגיעו להסכמה מלאה בדבר תנאיו. נקבע, כי אין לראות בהפקדת שיק הערבות ובהודעה שנמסרה לדייר במקרקעין סימן מכריע לעניין גמירת הדעת. ניתוח אובייקטיבי של התנהלות הצדדים מלמד על העדר גמירת דעת מצד החברה קדישא. לפיכך, סבור היה בית המשפט, כי יש לראות את הודעת הזכייה אך ורק כהבעת כוונה מצד המערערת להתקשר בחוזה ועל רצונה להתחיל במשא ומתן על תנאי החוזה.

  3. גורם נוסף שהוביל למסקנה לפיה לא נכרת חוזה במועד ההודעה על הזכייה הוא שבמועד זה לא הגיעו הצדדים להסכמה שפרטיה מסוימים במידה הנדרשת לצורך כריתת חוזה. הצדדים לא הגיעו להסכמה על תנאי התשלום במועד מתן ההודעה.

  4. בית המשפט העליון סבור שלא ניתן להשלים את הפרטים המהותיים בחוזה במועדים שונים לאורך ציר הזמן, בפרט כאשר הסכמת אחד הצדדים ניתנה תוך כדי הליך משפטי. בכך הוארכה תקופת המשא ומתן עד לרגע בו ניתנה הסכמת אחד הצדדים להצעה ובכך יש כדי ליצור חוסר ודאות ביחס לשאלה האם נכרת חוזה, וכן עשויות להתעורר שאלות שונות באשר למצב הזכויות והחובות של הצדדים בקשר לתקופת הזמן שחלפה בינתיים.

  5. לסיכום, בית המשפט הגיע למסקנה לפיה נסיבות העניין לא מאפשרות לעמוד על מועד בו נכרת חוזה בין הצדדים, הממלא אחר כל הוראות הדין, ומשכך בין הצדדים לא נכרת חוזה מחייב למכר המקרקעין.

ע"א 10859/07‏ חברה קדישא גחש"א שעל יד הרבנות הראשית והמועצה הדתית תל-אביב-יפו והמחוז (ע"ר) נ' דוד לוי (22.1.2012)

אם חסרה הסכמה בענייין שהצדדים חיוו דעתם שהוא מהותי ונוגע ליסוד העסקה- אין מדובר בהסכם מחייב

במקרה שבא לפני בית המשפט העליון נקבע, כי זיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים במהלך משא ומתן לחתימת חוזה למכירתה של חנות, אינו הסכם מחייב, בהיותו נעדר מסוימות וגמירת דעת משום שחסרה בו הסכמה בדבר מועדי התשלום ותנאיו. ביהמ"ש קבע כי מדובר בתנאי מהותי להשלמת העסקה וכן כי הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין זה. ביהמ"ש הוסיף, כי גם לו היה נקבע כי עיקר נפקותו של חסר זה הינה במישור היעדר המסוימות, התוצאה לא היתה משתנה, מכיוון שאין מדובר בפרט שניתן להשלמה על-ידי ביהמ"ש. שכן, אין מדובר במצב של "חסר" – משמע, היעדר התייחסות לפרט מסוים המצדיק כי ביהמ"ש יבחן האם ניתן וראוי להשלימו מן הדין או מן הנוהג אלא בתנאי שהצדדים חיוו דעתם כי הוא ביסוד העסקה ולא הושגה הסכמה לגביו. 

עא 7193/08 ‏‏מנחם עדני נ' מרדכי דוד (18.7.2010)

 

במצב הדברים הרגיל הסעד שאותו יעניק בית משפט בגין הפרת החובה לנהל משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה בתום-לב היא פיצוי על הנזק שנגרם לנפגע מעצם הכניסה למשא ולמתן ("פיצויים שליליים"; "פיצויי הסתמכות"). אולם ישנם מקרים חריגים שבהם בית המשפט עשוי לפסוק לטובת הנפגע פיצויים בגין הנזק שנגרם לו בכך שההסכם לא נכרת ולא התממש ("פיצויים חיוביים"; "פיצויי קיום").

ישנם מקרים שבהם המשא והמתן בין הצדדים מגיע לשלב מתקדם מאוד, שבו תוכנו של ההסכם שאותו מבקשים לכרות כבר ידוע והצדדים כבר הגיעו להסכמה בדבר תנאיו. למרות זאת, רק בשל חוסר תום-הלב של אחד הצדדים נמנע השכלול הסופי של המשא והמתן לכדי חוזה. במצב דברים כזה החזרת המצב לקדמותו, דהיינו החזרת הצדדים לנקודת הזמן שבה ההתנהגות בחוסר תום-לב לא התרחשה – תביא למצב שיש לראותו כאילו שוכלל החוזה. בית המשפט קבע, כי בנסיבות מעין אלה יש לתת תוקף לתוכן ההסדר שגובש בין הצדדים יינתן תוקף, וכי אין בכך כדי לפגוע בחופש החוזים ועל כל פנים לא פגיעה קשה. ההצדקה הרעיונית לכך היא שכל שבית-המשפט עושה במצב דברים כזה הוא הסרת המחסום שאחד הצדדים הטיל שלא בתום-לב על שכלול החוזה, וכי האיזון הראוי בין החופש לעצב את תוכנו של החוזה מזה לבין החובה לנהל משא ומתן בתום-לב מזה, מושג באמצעות חיובו של הצד שנהג בחוסר תום לב ב"פיצויים חיוביים". פיצויים כאלה מגשימים במקרה כזה את עקרון היסוד של "השבת המצב לקדמותו".
 

הגישה שניתן למצוא בפסיקת בית המשפט העליון היא, כי במקרים מיוחדים – שבהם המשא והמתן הגיע לשלב מתקדם שבו תנאי החוזה גובשו, ולולא חוסר תום-הלב היה החוזה נכרת – זכאי הצד הנפגע לפיצויים "חיוביים" ("פיצויי קיום"). 

 

ע"א 6370/00‏  קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ''ד נו(3) 289 (17.2.2002)

דברו איתנו 

או כתבו לנו

טלפון   072-3942387

פקס   072-3942388

מייל   office@yefetlaw.com

בקרו אותנו

ראשון - חמישי 

10:00 - 18:00

ובתיאום מראש

מגדל המוזיאון, קומה 6

רח' ברקוביץ' 4, תל אביב

 

חניה בתשלום במגדל המוזיאון 

ובחניון גולדה הסמוך

השאירו לנו הודעה