• כפיר יפת, עו"ד

בית המשפט העליון קובע בתום דיון נוסף: הפטור מהיטל השבחה בגין בניית והרחבת דירת מגורים- אינו מוגבל לפ


בית המשפט העליון קובע (29.6.17), במסגרת דיון נוסף, כי הפטור מהיטל השבחה לפי סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, יכול להינתן לכל מחזיק במשותף בקרקע הממלא אחר תנאיו, ללא המגבלה שביקשו הרשויות לקבוע, לפיה ניתן יהיה להקנות פטור אחד לכל היותר בגין חלקת מקרקעין אחת.

[דנ"א 6298/15 הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקוה נ' שלום ירושלים דיבון]

לצד זאת, לדעת רוב השופטים בהרכב, מקום שהמחזיקים במשותף בקרקע הם קרובי משפחה, תחול הלכת צרי הוותיקה, המאפשרת להם לקבל פטור אחד בלבד בגין החלקה.

בחוות הדעת המרכזית בפסק הדין, שאותה כתבה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת נאור,

נערכה מלאכת פרשנות של סעיף הפטור, על בסיס של לשון החוק ותכליתו. הוסבר, כי במישור הלשון שתי הפרשנויות- הן של מוסדות התכנון והרשויות, והן של היזם- אפשריות. נוכח כך נדרש בימ"ש לפרשנות תכליתית של סעיף הפטור.

בימ"ש עמד על תכליות הפטור ובהן קידום תכלית סוציאלית מובהקת: לסייע לאזרחים לשפר את תנאי הדיור שלהם או של קרוביהם באמצעות הקלת העול הכספי הכרוך בכך, תמריץ לפיתוח המקרקעין, ובכך להביא לשיפור במצב הנדל"ן באזור ולהקל על מצוקת הדיור גם במובן הרחב; תכלית של מניעת ניצול הפטור לרעה, בהיותו חריג לכלל בדבר חובת תשלום היטל השבחה.

נקבע, כי התכלית הסוציאלית של שיפור תנאי הדיור, מתקיימת בכל אחד מהמחזיקים במשותף בקרקע העומד בתנאי הסעיף. בנוסף, מתן מספר פטורים לדירות המצויות על חלקת מקרקעין המוחזקת בידי שותפים עשוי להגדיל את הסיכויים לפיתוח הקרקע, במיוחד במקרה שבו מתעוררת השאלה של מחזיקים במשותף בחלקה שניתן לבנות עליה מספר יחידות דיור. כמו כן, בחירה בפרשנות שלפיה הפטור יכול להינתן לכל מחזיק בקרקע העומד בתנאיו, תהפוך את יישום ההלכה לפשוטה וודאית בהרבה. בנוסף, שיקול השוויון במס מוביל למסקנה שאין להבחין בין שני נישומים העומדים בתנאי הפטור רק בשל כך שאחד מהם מחזיק בקרקע עם אחרים ולא לבדו; הטענה שלפיה הפטור אם יינתן לכל מחזיק במשותף בקרקע, ירחיב את תחולת הפטור באופן שיגרום נזק כספי עצום לרשויות המקומיות ולמוסדות התכנון, לא הוכחה.

ביהמ"ש איבחן את המקרה דנן מנסיבות הלכת צרי שם כל משפחה החזיקה בקרקע באופן בלעדי, ללא שותפים מחוץ למשפחה. הוסבר, כי העובדה שדובר בבני משפחה אחת הייתה בעלת משקל נכבד בהכרעה והנחת היסוד הייתה כי תא משפחתי מהווה בפועל יחידה כלכלית אחת. שונים פני הדברים מקום שהמחזיקים בקרקע במשותף אינם בני משפחה אחת ואינם יחידה כלכלית אחת, כבעניין הנדון. בנסיבות אלה, כך נקבע, אין לראות במתן הפטור לכל אחד מהמחזיקים ריבוי פטורים הניתנים לגורם אחד, אלא מדובר במתן פטור אחד לכל זכאי; כל עוד לא הוכח אחרת, אין סיבה מיוחדת לחשש כי מתן הפטור למחזיקים השונים יוביל ל"התעשרותם" על חשבון הציבור או לניצול הפטור לצרכים מסחריים.

יוער, כי השאלה כיצד יש לפרש את סעיף הפטור במקרה של מחזיקים במשותף החברים בקבוצת רכישה או בקבוצת רוכשים לא הוכרעה.


33 צפיות