קוח של המשרד היה המחזיק והמפעיל של שני נכסים עסקיים בהר הצופים בירושלים. באמצע תקופת השכירות של הנכסים העלתה העירייה את גובה הארנונה בגין הנכסים הללו בצורה משמעותית מאוד, באופן שפגע קשות ברווחים שהפיק הלקוח מאותם עסקים וביכולתו לשרוד מבחינה כלכלית את יתרת תקופת השכירות (דמי השכירות נקבעו בהתאם לרווח הצפוי מהפעילות העסקית בנכסים). השגה וערר שהגיש הלקוח באמצעות עורכי דין אחרים- נדחו ברובם, ודרישת החוב של העירייה- שעמדה בסופו של יום על שיעור של כמיליון שקל, הפכה לכאורה לדרישה חלוטה, שכן הלקוח לא הגיש ערעור מנהלי במועד הקבוע לכך בדין. בחלוף זמן פנה הלקוח למשרדנו וביקש שנבחן מה ניתן לעשות, בהתחשב בעובדה שלדעתו שומת הארנונה המתוקנת שהושתה עליו לא הייתה צודקת ולא נכונה.
עם קבלת התיק לטיפולו,ייצג המשרד את הלקוח ב-3 ערכאות: בבית משפט השלום, בית המשפט לעניינים מנהליים ובבית המשפט העליון. במסגרת הליכים אלה העלה עו"ד כפיר יפת טענות שונות כנגד תקינות חוב הארנונה, ובין היתר טענות הנוגעות לפגמים פרוצדורליים שנפלו בהחלטת ועדת הערר, לפגיעה בזכויותיו הדיוניות של הלקוח ולעוות דין שנגרם בשל הסתרת מלוא העובדות הרלוונטיות במהלך הדיונים בפני ועדת הערר.
רק בסופו של המסע, בדיון בבית המשפט העליון, לאחר שהצדדים הסכימו למסור את ההכרעה לבית המשפט ללא צורך לנמק, קבע בית המשפט כי החוב יופחת בצורה דרסטית ויועמד על סך של 360,000 ש"ח בלבד, וגם זאת בפריסה למספר תשלומים.
