עתמ (ת"א) 37547-07-18 ליאורה מיכקשווילי נ' עירית תל-אביב-יפו
ערכאה: בית משפט המחוזי בתל אביב
תאריך פסק הדין: - 1.3.2020
התוצאה: העתירה התקבלה וניתן צו לעירייה לתת לעותרות אישור לטאבו
הנכס הנדון הוא דירה המצויה בשד' חן 54 תל אביב, אשר הייתה רשומה ע"ש חברה בפירוק שהייתה בבעלות אביהן המנוח של העותרות. לאחר פטירת האב ירשו בנותיו-העותרות את מניות החברה, וכעת הן ביקשו להעביר הזכויות בדירה על שמן בלשכת רישום המקרקעין.
אולם, עיריית תל אביב סירבה לתת לעותרות אישור עירייה לצורך העברת זכויות בדירה על שמן, בנימוק שקיים חוב ארנונה בגין הנכס שמתייחס לתקופה שבין השנים 1994- 1999 והמגיע לסך של חצי מיליון ₪.
העותרות טענו שמדובר בחוב שהתיישן ושהעירייה לא פעלה לגבייתו במשך שנים רבות, ומשכך ביקשו מבית המשפט לתת שורה של צווים המורים לעירייה לתת להן אישור עירייה לטאבו. כן עתרו העותרות , והקובעים כי אסור לעירייה לנקוט בהליכי גביה כנגד החוב בגין הנכס וכי העותרות אינן חייבות בתשלום כלשהו בגין הנכס.
עיריית תל אביב טענה שהחוב הנטען היה ידוע לעותרות והן אף הגישו במהלך השנים בקשה לפטור את הנכס מארנונה ביחס לתקופה מאוחרת יותר, ובהמשך אף הגישו השגה למנהל הארנונה בעירייה. אשר לטענות העותרות, כי לא נשלחו להן דרישות תשלום, טענה עירית תל אביב, כי הוגשה תביעה אזרחית בעניין החובות הקיימים בחודש מאי 1999, אשר נסגרה בשנת 2000, וכי בשנת 2001 נשלחו הודעות דרישת תשלום ואף הוטלו עיקולי צד ג' וננקטו הליכים לעיקול ברישום בנכס.
מעבר לאמור, הוסיפה וטענה עיריית תל אביב, כי היא רשאית לייחס חובות נטענים בגין נכסים אחרים של העותרות לנכס הנדון, ומאחר שעניין החובות האחרים עומדים לדיון בהליך אחר, אין לחייב אותה בהנפקת אישור כמבוקש.
בפסק הדין שניתן ביום 1.3.2020 קבע בית המשפט את הדברים הבאים:
א. העירייה לא הוכיחה קיומו של חוב בגין הנכס אלא טענו טענות בעלמא ללא כל ביסוס עובדתי בנדון.
ב. יתר על כן, אף בהינתן קיומו של חוב הרי שניסיון הגבייה הפסיבי בו ביקשה עירית תל אביב לנקוט בעצם סירוב ליתן לעותרות אישור לטאבו, נגוע בשיהוי ניכר, באופן שאינו מאפשר התניית מתן האישור לטאבו בתשלום החוב הנטען (בצד זה בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות של העותרות, בשל הלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בשנת 2015 המכונה "פרשת סולומון" ושקבעה, כי דיני ההתיישנות אינם חלים על הליכי גבייה מינהליים פסיביים שננקטים ביחס לחובות שהצטברו לפני 2015, כמו במקרה זה).
ג. בנוגע לטענת העירייה כי זכותה לייחס חובות בגין נכסים אחרים לנכס הנדון, נקבע שלשון החוק (סעיף 324 לפקודת העיריות) בעניין זה ברורה מאוד, והיא אינה מאפשרת את הפרשנות הנטענת על ידי העירייה. הוראת החוק המאפשרת לעירייה לסרב להנפיק אישור לטאבו בגין חוב קיים, מתייחסת לקיומו של חוב ספציפי החל רק על הנכס לגביו מבוקש האישור.
ד. העתירה התקבלה ובית המשפט חייב את העירייה להנפיק את האישור המבוקש, תוך חיוב העירייה בהוצאות לטובת העותרות בסך של 40,000 ₪.
סיכום והערות:
הליכי הגבייה שביקשה העירייה לנקוט לצורך גביית חוב בארנונה, באמצעות סירוב לתת אישור להעברת זכויות לטאבו, מכונים "הליכי גבייה מינהליים פסיביים". הליכי גבייה אלה, וכל שכן הליכי גבייה רגילים, כפופים לדיני ההתיישנות ולדיני השיהוי. במקרה זה נקבע שלמרות שהחוב טרם התיישן יש לבטל את הליכי הגבייה לגביו בשל שיהוי ניכר מצד העירייה, אשר לא הוכיחה כי פעלה בצורה סבירה לגבייתו במהלך כל השנים מאז 1999.